כל קרובי המשפחה בעברית

**حسام تلاحمة** · 12/02/2011, 05:17 PM

כל קרובי המשפחה
אחיין ואחיינית
האחיין (nephew) והאחיינית (niece) הם הילדים של האח או של האחות.
על פי המקובל באנגלית, גם ילדיהם של הגיסים והגיסות נקראים אחיינים.
אחיין מדרגה שנייה - בנו של בן הדוד.
אם חד-הורית
מונח שמשמעו: "אם [במשפחה] חד-הורית", כלומר, אם המגדלת את ילדה או ילדיה בגפה, ללא בן זוג. המונח הזה אינו מדוייק, שכן המשפחה היא חד-הורית ולא האם. אפשר לחילופין להשתמש בצרוף "הורה יחיד", ויש גם המעדיפים לומר "אם יחידנית".
בן־דוד ובת־דודה
על פי המקובל, הבן של הדוד והדודה נקרא "בן־דוד", אבל הבת היא "בת־דודה" - מה שנראה קצת מוזר, לאור העובדה ששניהם הם ילדים של שני בני הזוג (◄הרחבה). במקורות, הכינוי לבת הוא "בת דוד", כגון: וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה, הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ (אסתר ב ז).
לכלל הזה יש גם יוצא מן הכלל. אצל בני העדה הספרדית יש גם "בן־דודה", בדומה למקובל לערבית. בערבית יש שני סוגי דודים: דוד מצד האב (عَمّ) ודוד מצד האם (خال). הנחשב יותר הוא הדוד מהקרבה של האב, ודוד מצד האם נחשב למשני בהיררכיה.
בנו של בן־דוד של הורה (סב־רבא משותף) נקרא בן־דוד מדרגה שנייה, וכן הלאה: בן דוד מדרגה שלישית, רביעית וכיו"ב. זה דומה להגדרת הקרבה באנגלית: באנגלית אומרים second cousins לציון שני נינים של אותו סב רבא.
לציון קרבה בין בני דודים שאינם בהכרח בני אותו הדור ניתן להשתמש בשיטה הבאה:
• שני בשני – שם לקרבה שבין בני שני אחים או שתי אחיות
• שני בשלישי – שם לקרבה שבין בני אח לבני בניו של אח אחר
• ... וכך הלאה - המספר קובע את המרחק מכל אחד מהצדדים להורה המשותף
שיטה זו דומה לשיטה האנגלית שבה "first cousins once removed" מציין נכד ונין של אותו סב.
גיס וגיסה
יש כמה קרובים הזכאים להקרא גיסים שלך. ראשית, בעלה של אחותך ואשתו של אחיך הם גיסך וגיסתך. בנוסף לזה, לאדם נשוי או אשה נשואה, גם האחים והאחיות של בני הזוג וכן בני (בנות) זוגם נקראים גיסים.
• ועוד קרובים: גִּיסָן – אחי הגיס או אחי הגיסה; גִּיסָנִית – אחות הגיס או אחות הגיסה.
דוד ודודה
האם בכינוי "דוד" ו־"דודה" זכאים להקרא רק האחים והאחיות של ההורים או גם בני זוגם? הסוגיה הלשונית הזו הגיעה לאחרונה עד לבית המשפט העליון, שם החליט השופט אליהו מצא לטובת בני הזוג.
וכך הוא כתב:
"בעבר אכן כינו "דוד" ו"דודה" את אחי/אחות האב או האם. ואולם, בספרות החדשה הורחב מובנם של מונחים אלה גם לבעל/לאשת אחי/אחות האב או האם. יודגש שהרחבה זו לא נוצרה אך בימינו, אלא יש לה עיגון גם במקורות וגם בתקופות ביניים שמאז ועד לימינו אנו. כבר בתורה (ויקרא יח יד) נכתב "עדות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דודתך היא"", ומכאן ש"על פי משמעותם המקובלת בעברית בת זמננו והשגורה בפי הבריות, 'דוד' ו'דודה' כוללים גם את הקשורים לדוד ולדודה בקשרי חיתון, קרי - בעלה של הדודה ואשת הדוד, בין מצד האב ובין מצד האם."
דודן ודודנית
מילים אלו הן תרגום למושג הלועזי cousin, שהוא שמו של כל קרוב/ת משפחה שהוא צאצא של הסב או של הסבתא (או של ההורים שלהם, הורי הוריהם וכו'), אשר אינו בקו משפחה ישיר אל האדם (כלומר שהוא לא בנו או נכדו וכו'). המילים משמשות בדר"כ רק בספרות המתורגמת.
חמות וחותנת
על פי המקרא, החמות היא אם הבעל והחותנת היא אם האשה (ובהתאם, החם הוא אבי הבעל והחותן הוא אבי האשה). קל לזכור את זה אם זוכרים שבמקרא החותן הוא זה שמחתן את בתו, והחם והחמות הם אלו אשר מקבלים את האשה לזרועותיהם החמות . וזכורים הסיפורים התנ"כיים על יתרו חותן משה, ועל תמר, כלתו של יהודה, שלה נאמר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה (בראשית לח יג).
בלשון חכמים, ההבחנה בין חמות לחותנת קצת התעמעמה, ויש שימוש חלופי בשני המושגים. למשל: "החתן הדר בבית חָמִיו" (בבא בתרא צח ע"ב), לעומת "הנותן לחמותו מעשר" (חולין ו ע"א). וגם בימינו, לרוב אין מקפידים על ההבחנה בין המושגים הללו. אחת הסיבות לכך היא כנראה הקושי בשימוש במילה חם על הטיותיה (חם - חמיו - חמים - חמות - חמותה - חֲמָיוֹת), שקל לבלבלן עם המילה חם (hot) והטיותיה. בכל אופן, חם נוטה על משקל אח וחמות על משקל אחות.
נין
הנין והנינה (great grandchildren) הם הילדים של הנכדים.
ראוי לציין שזהו שימוש מודרני – במקרא, נין הוא פשוט בן או צאצא, והוא מופיע תמיד לפני הנכד. למשל: אִם-תִּשְׁקֹר לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי (בראשית כא כג).
סב, סבה
ההורים של ההורים נקראים בלשון הדיבור סבא וסבתא (על פי הצורה ה◄ארמית), אבל השם העברי המקורי הוא סב וסבה, והוא מופיע למשל בצורת הסמיכות: סבי וסבתי, וברבים: סבים וסבות.
סבא רַבָּא, סבתא רַבְּתָא
על פי האקדמיה, ההורים של הסב והסבא נקראים:
סַבָּא רַבָּא (great-grandfather) וסָבְתָא רַבְּתָא (great-grandmother).
שימו לב, שיש לומר סבתא רבּתא (בּדגש בּבּי"ת!). רבּתא - צורת נקבה בארמית.
שילשים וריבעים
מושגים תנ"כיים, שמשמעותם: שילש – נין, וריבע – בן הנין.
במקרא, יש שני פירושים למושגים הללו:
• בעשרת הדברות (שמות כ ד) נאמר: פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים. על פי זה, שילש הוא נכד וריבע הוא נין.
• אבל, כמה פרקים אחר כך (שמות לד ז), נאמר: פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים, עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים, כלומר, שילש הוא נין וריבע הוא בן הנין, וכך נהוג גם היום.
תאומים
ילד שנולד ללא אח תאום, נקרא יחידאי. ילד שהוא אחד מצמד תאומים נקרא תאום. כאשר נולדת שלישיה (או יותר), נראה שגם אז הם נקראים תאומים. בכל אופן, כך זה בערבית: כל אחד מתאומים, שלישיה, רביעיה ומעלה נקרא תאום. כשנולדת שלישיה במזל טוב מודיעים על הולדת "ת'לאת'ה תואא'ם" (שלושה תאומים).
مع تحيات حسام تلاحمة