ق.ق.ج/48
بقلم: مسلك ميمون
ترجمها للعبرية : عبدالوهاب محمد الجبوري
جلستْ تحلبُ عنزتها، بعد أن شدّت رجلها إلى جذع زيتونة .
فجأة ! أغارت الطائرات ، بقيت مشدوهة، يسكنها الرّعب. تتطلع إلى السماء . لم تأبه باندلاق إناء الحليب. احتضنت عنزتها المتوتّرة المذعورة ..
صاح جارُها مثقلا بمتاعه و أولاده :
ــ اهربي يا أمّ الخير، كلّ شيء دُمّر و احتَرق .
ابتعدتْ تجرّ ثقل السنين، بحلقها نشيج مكتوم .. غصّة كالمسمار بين الضلوع .
في المخيم التّركي ،سُئلت عن أهلها، و قريتها...
همهمتْ بحزنٍ شديد :
ــ .... ليتني تَركتها طليقـة.. !!
ספור קצר מאוד / 48
מאת : מ. מימון
תרגום לעברית : עבד אלוהאב מחמד
לאחר שקשרה את רגל העז שלה ליד עץ זית ، ישבה לחלב אותה . פתאום תקפו המטוסים את המקום ، היא נשארה משתוממת והבהלה השתקעה בלבה . מסתכלת בשמים . השתפכות כלי החלב לא נוגעת לה בדבר . חבקה את העז המתוחה והחרדה שלה . השכן שלה שהיה נושא את הרהיטים והילדים שלו זעק בה : ברחי אמא הטובה ، הכל נהרס ונשרף .
האשה התשושה התרחקה והיא סובלת מכאב כמוס .אנחה כמסמר בין הצלעות .
במאהל התורקי נשאלה על בני משפחתה וכפרה .
למלמה בצער דרסטי :
- .... הלואי שאני השארתי אותה חופשית .
المفضلات